מהי יציבה נכונה?

אנשים רבים מאמינים שימצאו את האיזון שלהם אם יפעלו לפי הדרך השכלית המושלמת, כלומר הם מחפשים אחר הידע, איך "נכון" לשבת? ליישר את הגב? למשוך את הכטפיים?. אני טוען שידע אכן יכול לתת בסיס לשינוי, אך למעשה רק עזיבת הידע והמעבר לחוויה שאינה מבוקרת על ידי הראש יאפשרו לגוף למצוא את מקומו הטבעי. הגוף יכול להיראות מאוד יפה, ישר, גמיש או חזק, ובו זמנית להיות סגור ומסוגר לאורך עמוד השדרה, במערכת הנשימה ובכל נקודה, תחת בקרה ושליטה מתמדת - מודעת או לא.

אם נתבונן בתנועתיות של ילד בשנותיו הראשונות, נראה לרוב יציבה מעוררת פליאה בקלילות ובגמישות שלה, באורכה ובכיוונה ההרמוני, ובנינוחות בין כל חוליה לאורך הגב לזו שמעליה. כול זה נעשה ללא עודף מאמץ.

האם שינויים טכניים כאלו ואחרים יכולים להוביל אותנו למקום יותר מאוזן?
לפי דעתי, לשינויים שאנו מכירים משיטות תנועה ואימון שונות יש פוטנציאל לתת לנו תנאים טובים יותר לאיזון, אך לרוב אנו (המבוגרים) יוצרים את השינויים מתוך מעורבות בלתי פוסקת של הראש – מתוך בקרה. האומנם יש כזה דבר בכלל, יציבה נכונה? מנסיוני התשובה היא לא. ילד לא יודע איך לקום ולשבת "נכון", הוא פשוט קם ויושב. מנגנון הבקרה שלו עדיין לא מפותח, והראש לא מתערב ונותן הנחיות איך להחזיק את הגוף "נכון". אפשר לומר שילד עדיין לא מפריע לגוף שלו לפעול, וכך כל איבר בגוף וכל תא מוצאים את מקומם הטבעי.

חווית ההתבוננות (נטולת הבקרה) לאורך זמן היא זו שמשחררת אותנו מכבלי הבקרה של הראש. מַנָחים פיזיים ותרגולים שונים יכולים לעודד את הזרימה הטבעית של הגוף, אך עלינו לאבד את השליטה של הראש בנו כדי לאפשר לגוף למצוא את המנח הטבעי לו.

לגוף שלנו יש את הידע לאזן את עצמו, כל שעלינו לעשות זה לאפשר לו ולא להתערב. כפי שהיטיב להגדיר פרדריק מתיאס אלכסנדר (ממציא שיטת אלכסנדר) "עשייה ללא עשייה", כלומר ללא עודף, ללא מאמץ מיותר, ללא בקרה שליטה של ה-mind. עשייה ללא פחד.